מדוע הרגלים הופכים להיות גורם מעכב?

" מחר אפסיר לאכול שוקולד כדי שלא אשמין" כך אני אומרת לעצמי כל יום כשמגיע המחר. אני לא יכולה להפסיק לאכול שוקולד אחרי כל ארוחה כי כך הרגילו אותי כשהייתי קטנה. ושקולד זה דבר טעים, ממכר. אכילת השוקולד הפכה להרגל שהוא על פי המילון הוא "טבע שני" .חברה שלי רוצה בכל פעם להפסיק לעשן, אבל היא נגמלת לשלושה חודשים ושוב חוזרת. היא לא מצליחה להתמיד, יש משהו בעישון מעבר להתמכרות , זהו הרגל שנוח לה איתו כי זה מסדר לה את היום.
אמנם יש הרגלים מועילים, דברים שאנחנו עושים מכוח ההרגל למשל, נהיגה וטוב שכך ,כי אם הנהיגה לא הייתה הופכת להרגל היינו צריכים לחשוב מה עושים כל הזמן ואז לא היינו מסתכלים על הכביש.
לעומת זאת ההרגלים המזיקים לנו משאירים אותנו באזור הנוחות. אנשים אוהבים להשאר באזור הנוחות שלהם כי כך הם רגילים.
למשל להשאר לכודים במערכות יחסים שלא תורמת היא סוג של הרגל מזיק, או ללכת בכל בוקר לעבודה שאנחנו לא אוהבים כי זה נוח, כי אני יודע מה צפוי לי זהו הרגל מזיק. כאשר אני אומר לעצמי א.. את הדבר הזה אני בטוח לא אוכל לעשות, זהו הרגל מזיק.
בספר "התשובה" של גון אסאראף ומאריי סמית כתוב, שכוח ההרגל גדול אלפי אלפים מכוח הרצון. אני רוצה להשיג משהו אבל אני לא זז כי אני לא רגיל לחשוב במונחים של הצלחה.
ברגע שמתרגלים להיות באזור הנוחות זהו גורם מעכב. אנחנו לא משתנים לא עוברים תהליכים נשארים במקום.
ואמר אלברט איינשטיין- "אי שפיות לעשות אותו דבר שוב לצפות לתוצאות שונות".
אז מה עושים?
על כך בבלוגיה הבאה
בברכה
צוות אר''י