שלום לקוראנו היקרים
פעם שאלתי תלמיד שהרביץ לתלמיד אחר: "למה?"
"כי אני לא סובל אותו", ענה
"מה מפעיל אותך?"
"שנאה"
"ואם היתה מפעילה אותך אהבה, איך זה היה נראה?"
הוא לא ענה.
יכול להיות מצב שאנשים מרוקנים מערכים? על פניו נראה שכן. אם נסכים בינינו שערכים הם המניע להתנהגות, בבואנו לבדוק התנהגויות אלימות, קנטרניות, דוחות מעליבות, מקטינות נאמר: אין ערכים מאחורי התנהגויות אלה.
ואכן כך.
במקום שאין ערכים כל אחד זאב, כל אחד עסוק בעצמו, לאף אחד לא איכפת מהאחר, החיים חומריים מאוד, התנהלות ארצית חסרת השראה.
יש מצב כזה?
מוכר לכם?
בפוסט זה אטען שלמרות התמונה הקשה אין המצב המתואר תוצאה של חוסר בערכים אלא זו תוצאה של מצועפות קשה, חוסר מודעות, נתק מוחלט מהמהות האנושית אלוהית שלנו.
איך יודעים?
באמצעות שאלה אחת לא מסובכת.
קראו את המשך השיחה ביני לבין הנער המכה.
המשכתי לשאול:
"את מי מבין חבריך אתה מעריך?"
"את איתמר" (שם בדוי) הוא ענה
"למה?"
"כי הוא עוזר לי בלימודים"
"ולמה הוא עוזר לך בלימודים?"
"כי הוא חבר"
הנער המכה מעריך את איתמר כי איתמר עוזר לו. הוא למעשה מעריך עזרה לזולת.
עזרה לזולת הינה התנהגות המונעת על ידי ערכים כמו חברות ונתינה.
בשיחה הבאה הבהרתי לו את הקשר בין הערכים חברות ונתינה לבין ההתנהגות "עזרה לזולת."
על פי הבנתי אדם יכול לזהות אצל האחר את מה שהוא מכיר בעצמו, הכל מראות והשתקפויות, אנחנו רואים את מה שיש בנו, בזכות "היש" הזה אני יכולים לראות זאת באחרים גם כן.
הנער המכה אינו משולל ערכים אך הוא לא בקשר איתם בגלל מצועפות, אלפי צעיפים מנטליים ורגשיים מפריעים לו לראות את ערכיו שלו.
הילדים שלנו, גם בעלי ההתנהגויות המגונות אינם משוללי ערכים הם מצועפים, ומתפקידנו לעזור להם להסיר את הצעיפים ולהתבונן פנימה לגלות את הניצוץ האלוהי שיש בהם, דרכו הם יתידדו בחזרה עם ערכיהם הבסיסיים.
אתם מוכנים להרים איתנו את הכפפה?
תודה שביקרתם בבלוגיה
בהערכה רבה
אר"י-אורנה רותי יונה
פעם שאלתי תלמיד שהרביץ לתלמיד אחר: "למה?"
"כי אני לא סובל אותו", ענה
"מה מפעיל אותך?"
"שנאה"
"ואם היתה מפעילה אותך אהבה, איך זה היה נראה?"
הוא לא ענה.
יכול להיות מצב שאנשים מרוקנים מערכים? על פניו נראה שכן. אם נסכים בינינו שערכים הם המניע להתנהגות, בבואנו לבדוק התנהגויות אלימות, קנטרניות, דוחות מעליבות, מקטינות נאמר: אין ערכים מאחורי התנהגויות אלה.
ואכן כך.
במקום שאין ערכים כל אחד זאב, כל אחד עסוק בעצמו, לאף אחד לא איכפת מהאחר, החיים חומריים מאוד, התנהלות ארצית חסרת השראה.
יש מצב כזה?
מוכר לכם?
בפוסט זה אטען שלמרות התמונה הקשה אין המצב המתואר תוצאה של חוסר בערכים אלא זו תוצאה של מצועפות קשה, חוסר מודעות, נתק מוחלט מהמהות האנושית אלוהית שלנו.
איך יודעים?
באמצעות שאלה אחת לא מסובכת.
קראו את המשך השיחה ביני לבין הנער המכה.
המשכתי לשאול:
"את מי מבין חבריך אתה מעריך?"
"את איתמר" (שם בדוי) הוא ענה
"למה?"
"כי הוא עוזר לי בלימודים"
"ולמה הוא עוזר לך בלימודים?"
"כי הוא חבר"
הנער המכה מעריך את איתמר כי איתמר עוזר לו. הוא למעשה מעריך עזרה לזולת.
עזרה לזולת הינה התנהגות המונעת על ידי ערכים כמו חברות ונתינה.
בשיחה הבאה הבהרתי לו את הקשר בין הערכים חברות ונתינה לבין ההתנהגות "עזרה לזולת."
על פי הבנתי אדם יכול לזהות אצל האחר את מה שהוא מכיר בעצמו, הכל מראות והשתקפויות, אנחנו רואים את מה שיש בנו, בזכות "היש" הזה אני יכולים לראות זאת באחרים גם כן.
הנער המכה אינו משולל ערכים אך הוא לא בקשר איתם בגלל מצועפות, אלפי צעיפים מנטליים ורגשיים מפריעים לו לראות את ערכיו שלו.
הילדים שלנו, גם בעלי ההתנהגויות המגונות אינם משוללי ערכים הם מצועפים, ומתפקידנו לעזור להם להסיר את הצעיפים ולהתבונן פנימה לגלות את הניצוץ האלוהי שיש בהם, דרכו הם יתידדו בחזרה עם ערכיהם הבסיסיים.
אתם מוכנים להרים איתנו את הכפפה?
תודה שביקרתם בבלוגיה
בהערכה רבה
אר"י-אורנה רותי יונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה